רובנה היא עיר בצפון מערב אוקראינה, שבירת המחוז קרויה על שמה. העיר נזכרת לראשונה ב-1283 כעיר בתוך נסיכות גליציה-ווהלין. מהמאה ה-14 העיר הינה חלק מליטא. משנת 1492 כתוצאה מחוזה לובלין בתחומי פולין. יהודים ישבו בה למן המאה ה-16. בין השנים 1518- 1621 העיר הייתה בנחלת נסיכי אוסטרוז'סקי, שמרכזם בעיר אוסטרוה.

בשנת 1706 העיר נכללה בכיבוש שבדי על ידי חיילותיו של קרל ה-12. משנת 1723 העיר הסתפחה לנחלת נסיכי ליובומירסקי ובשנת 1793 בחלוקת פולין השלישית, העיר מצורפת לאימפריה הרוסית. באמצע המאה ה-19 נבנתה בעיר מסילת ברזל, שחיברה בין קייב, לבוב וברסט. הדבר הביא לפיתוחה המואץ של האזור. 

בזמן מלחמת העולם הראשונה העיר עברה מיד ליד ולתקופה קצרה בשנת 1919 אף שימשה כבירת הרפובליקה האוקראינית הלאומית . בין שתי מלחמות העולם השתייכה רובנה לגליל ווהלין שבפולין, לפי הסכם ריגה.

בערב מלחמת העולם השנייה ישבו ברובנה  כ- 57,000 נפש, מהם כ-25,000 יהודים.

בספטמבר 1939 נכבשה בידי ברית המועצות,ועל תושביה נוספו אלפי פליטים מן השטח הכבוש בידי הגרמנים. ביוני 1941 הגיע מספר יהודי רובנה ליותר מ-30,000. בעת הקרבות,עם פלישת הגרמנים לברית המועצות ביוני 1941, נהרסו ונפגעו מרכז העיר ואזור תחנת הרכבת בהפצצות מן האוויר ובהפגזות הקשות, ונהרגו כ-3500-4000 תושבים,בהם יהודים רבים. כמה אלפי יהודים נמלטו מזרחה בפינוי,שאותו ניהל מזכיר החוץ של המפלגה הקומוניסטית.

ב28 ביוני 1941, שישה ימים אחרי התחלת הפלישה,כבשו הגרמנים את רובנה ובחודשים יולי ואוגוסט נרצחו כ3,000 יהודים בתואנות שונות.

בצו הממשל הצבאי הוקם יודנראט ונכללו בו יהודים שהיו פעילי ציבור לפני 1939. שניים מהם,היו"ר ד"ר משה ברגמן,והעו"ד ליאון סוחארצ'וק,התאבדו כדי שלא להיות כלי שרת בידי הנאצים. יהודי העיר נצטוו לשאת בשרוולם סרט לבן עם מגן דוד כחול,והוא הוחלף בספטמבר בטלאי הצהוב. הם גם חויבו לצאת לעבודות כפיה,למסור את חפצי הערך שלהם ולתת כופר בסכומים נכבדים ובזהב.

ב-1 בספטמבר 1941 הופעל ברובנה שלטון "נציבות הרייך אוקראינה".הנציב,אריך קוך,קבע את בירתו ברובנה,ולפיכך כנראה,ביקש לזרז את "טיהור" העיר מהיהודים. תכנון האקציה הוטל על המפקד הבכיר של הס"ס והמשטרה,והוצאתה לפועל הוטלה על אנשי משרד הס"ד ברובנה,ועל יחידות של משטרת העזר האוקראינית. בארגון שותף גם הממשל האזרחי הגרמני.

ב-5 בנובמבר 1941 הודיע נציב המחוז של רובנה ליודנראט שיהודים בלא תעודות עבודה ישלחו לעבודה למקומות אחרים, מודעות על כך נתלו בחוצות העיר והיהודים נצטוו להתייצב ב-7 בנובמבר בבוקר עם מטען יד מועט.

בימים 7 - 8  בנובמבר 1941, רוכזו כ-21,000 יהודים,הובלו לחורשת האורנים סוסנקי, כ-6 קילומטר ממזרח לעיר,ונרצחו ביריות ליד בורות שהוכנו שם מראש. באקציה הזאת נספו כ-80% מיהודי רובנה וכ-5,000 היהודים שנותרו ברובנה רוכזו בצפיפות בגטו בשכונת ווליה,כמה משפחות לדירה.

הגטו לא נסגר,אך תנועת יושביו הוגבלה בצורה חמורה,והתושבים רותקו למקום. את היהודים העבידו בעבודות כפיה שונות. כמה מאות עבדו במפעלי הבניה של חברת "יונג" שבהנהלת חסיד אומות העולם, הרמן פרידריך גרבה. מנת הלחם היומית שקיבלו יהודי רובנה שהועסקו העבודה הייתה 100 גרם בלבד. רציחת יחידים וקבוצות קטנות נמשכה עד החיסול הסופי. אירעו כמה מקרי התנגדות מצד יחידים,גם בנשק חם. יהודים מעטים היו במחתרת הסובייטית בעיר והידועה ביניהם,ליזה גלפנד.

ב-13 ביולי 1942, הוקף הגטו באנשי משטרת הסדר הגרמנית ושוטרי עזר אוקראינים.היהודים רוכזו בכוח,הובלו לרכבת, נדחסו,כ-5,000 נפש, בקרונות משא, הוסעו לכיוון העיירה קוסטופול, וביער שמצפון מערב לעיירה נורו ליד בורות מוכנים. בזמן המצור על הגטו, ניסו עשרות רבות לברוח,והיו אחרים שקפצו מהרכבת בעת נסיעתה. בין הבורחים היו צעירים רבים, והם התחברו לקבוצות או שוטטו יחידים ביערות,ובהדרגה הצטרפו ליחידות פרטיזנים סובייטים.

ב-5 בפברואר 1944 שוחררה רובנה בפעולה משותפת של הצבא האדום וכן באוגדות הפרטיזנים הרובנאיות. מספר הניצולים היהודים בני רובנה שהתרכזו בעיר המשוחררת היה כמה עשרות בלבד,אך לעיר הגיעו ניצולים יהודים מעיירות זעירות במחוז שבהם נשקפה להם סכנה מצד הפרטיזנים האוקראינים הלאומנים.

ביוזמת הפרטיזנים היהודים הוקמה,ברישיון,קהילה דתית, היא קיבלה בית כנסת, הפכה אותו למרכז ולכתובת לבאים לעיר,סייעה להם במזון ובביגוד, וטיפלה בהוצאת ילדים יהודים מבתי יתומים כלליים שבהם שררו מחסור רב ואווירה אנטי יהודית.

בקיץ 1944, הוקם ברובנה ארגון חשאי ביוזמת פעילים ציונים, במטרה לפלס "דרכי בריחה" לארץ ישראל, הניסיון נכשל והמאמצים הופנו לכיוון מרכז פולין. אותה עת,בסתיו 1944, כבר היו ברובנה כ-1,200 יהודים,רובם עזבו את העיר מערבה.

רוב יהודי רובנה עלו דרך פולין, לארץ ישראל לאחר המלחמה. ב-1957 השלטונות סגרו את בית הכנסת האחרון. 
ב-1989 גרו בעיר 1,592 יהודים (לפי נתונים רשמיים).

בשנות ה-90 הקהילה הייתה בפיקוח הרב וילהלם מז'טומיר ובדצמבר 2003 התמנה לרב העיר שניאור זלמן שניאורסון.

לפי נתוני איגוד הקהילות היהודיות בחבר העמים יש בעיר 4,000 יהודים כיום.

הקהילה נתמכת על ידי קרן רוהר.

ביבליוגרפיה

1. פנקס הקהילות/ כרך חמישי, שמואל ספקטור, ווהלין ופולסיה, הוצאת "יד ושם" ירושלים תש"ן 1990, עמ' 197-198.
2. האנציקלופדיה של השואה/ כרך חמישי, ישראל גוטמן, הוצאת "יד ושם"-רשות הזיכרון לשואה ולגבורה תש"ן 1990, עמ' 1124-1125.
3. רובנה-ספר זיכרון, אחיה אבטיחי, הוצאת ילקוט וולהין ארגון יוצאי רובנה בישראל, תשי"ן 1956, עמ' 590.
4. אתר ויקפדיה.