ילידי העיר קרקוב שבפולין, נולדו בשנת תרע"ז (1917).

שמשון דרנגר היה בן למשפחה שומרת מסורת, משפחת סוחרים אמידה. ראשית חינוכו הייתה בחדר העברי, כבר אז הצטיין בהברקותיו וחריפותו. בגיל 13 הצטרף לתנועת "עקיבא".

תנועת הנוער "עקיבא" היתה תנועת הנוער הציונית הגדולה בקרקוב, היא הייתה קשורה למפלגת הציונים הכלליים ודגלה בפיתוח הווי של נעורים תוך שמירה על ערכים ציוניים-חלוציים ועל התרבות העברית. בשנת תרצ"ז (1937) התפלגה התנועה על רקע של הבדלי גישה למסורת ולדת.

בספטמבר 1939 ניתנה הוראה לחברי תנועת "עקיבא" לברוח, חלקם התגייסו לצבא האדום וחלקם ניסו להגיע לארץ- ישראל אולם רק מעטים מהם הצליחו משום שבשנים 1939- 1940 נסגרו כל דרכי הבריחה. לאחר התלבטות קשה בקרב ראשי התנועה האם להמשיך להסתתר או להישאר החליטו לחדש את הפעילות בקרקוב. מטרותיה של התנועה בתקופת השואה היו הצלה ובריחה. 

בהתחלה פעל שמשון בתנועה בתור חניך ולאחר מכן הפך לרוח החיה ולמנהיגה של קבוצתו. הוא התמסר כל כולו לפעילות התנועה ובלט בה בגישתו הרצינית והאחראית. הוא היה מנהיג מוערך ונערץ, זאת ניתן לגלות עפ"י עדותו של חניכו שמעון לוסטרגן: "שמשון תובע ודורש מעצמו ומזולתו, מסירות ללא גבולות, אמונה ללא מצרים, הגשמה ללא פשרה".

גוסטה (יוסטינה) דרנגר היתה בת למשפחה דתית מאד ובצעירותה הייתה חברה בתנועה "בנות יעקב" בהשפעת אחת מפעילות התנועה "עקיבא" עברה לתנועה זו והפכה לאחת הפעילות בה. גוסטה התמכרה כולה לעבודה החינוכית בתנועה והפכה לחברה בוועד המרכזי של התנועה בפולין. גם היא היתה מוערכת ובולטת מאד בתנועה. זאת ניתן לראות בעדות "ברכותה ובנשמתה ובעדינות נפשה רכשה את לב האנשים".

בשנת תרצ"ח (1938) נישאו שמשון וגוסטה והמשיכו יחד בפעילות תנועת "עקיבא", בנוסף הם ערכו יחד את השבועון "צעירים"- עיתון השכבה הצעירה של תנועת "עקיבא". בזמן כניסת הגרמנים לקרקוב בספטמבר 1939 נשלחו שמשון וגוסטה למחנה הריסג טראופן שבצ'כיה. הודות למאמציה של גוסטה הם הצליחו להשתחרר כעבור שלושה חודשים. הם המשיכו בפעילותם החשובה בתנועה אך בשנת 1943 נאסר שמשון שנית בידי הגרמנים וגוסטה הסגירה את עצמה לגסטאפו מתוך אמונה שכשאר יהיו יחד יוכלו להשתחרר. שמשון וגוסטה היו אסורים בבתי סוהר נפרדים-לנשים ולגברים. שניהם הכניסו רוח חדשה ומוראל גבוה לחיי הכלא, הם דחפו את חבריהם לא להשלים עם הוצאתם להורג ולנסות להיאבק ולהימלט.

בזמן שבתה בכלא כתבה גוסטה יומן- "יומנה של יוסטינה" ובו כתבה את תולדות מחתרת החלוץ הלוחם תוך הסתכנות בחירוף נפש ועל אף מצבה הנפשי והפיזי הקשה. מטרתה הייתה מסירה לדורות הבאים את סיפורו של "המרד האחרון והעז ביותר בחיינו" (מתוך היומן). משאלתה האחרונה הייתה שדפי יומנה יימצאו ויתפרסמו בארץ ישראל. בניסן תש"ג (אפריל 1943) הצליחו שמשון וגוסטה לברוח מבית הכלא ונפגשו ביערות להמשך פעולתם. גוסטה הייתה יד ימינו של שמשון, יחד יצאו לפעילויות התנועה ושליחויותיה ואף הוציאו לאור את דפי החלוץ הלוחם הקוראים למרד נגד הכיבוש.

בשנת תש"ג (1943) היו שותפים שמשון וגוסטה ב"מבצע צינגריה" מבצע שבו התאחדו תנועות "החלוץ הלוחם" ו"איסקרא" במטרה משותפת לערער את ביטחונם של הגרמנים, להוכיח שיש התנגדות יהודית ולדרבן את הציבור הפולני לפעולה נגד הגרמנים. במסגרת המבצע תוכנן פיגוע במספר מקומות בעיר קרקוב  שהייתה מלאה בגרמנים חוגגים- בית הקפה "צינגריה", בית הקולנוע וכו'.

בפעולה השתתפו ארבעים צעירים שהתחפשו לפולנים לכל דבר הם ביצעו את הפיגוע במקומות השונים וגרמו להרג של עשרות גרמנים. בעקבות הפיגוע ובעזרת הלשנות של חברי מחתרת לשעבר מצאו אנשי האס אס את הבונקר והמפקדה של המחתרת והרגו את כל מי שנמצא שם. המחתרות למעשה חדלו להתקיים. בנובמבר 1943 בדרכם להונגריה נאסרו שמשון וגוסטה והוצאו להורג.

שמשון וגוסטה דרנגר היו זוג צעירים שאפתנים ואידיאליסטים בעלי יכולת אינטלקטואלית גבוהה הם יצאו בלהט נגד הגישה הגלותית הפסיבית ופעלו רבות למרד אקטיבי בגרמנים. על אף הניגודים הבולטים באישיותם התאחדו יחד הן בחיים הפרטיים והן בנוגע למאבק בגרמנים בתקופת השואה. הם הקריבו את חייהם למען היהודים בשואה ולמען האידיאלים בהם האמינו.  

ביבליוגרפיה

1. "פנים רבות לגבורה" פליציה קראי, הוצאת "יד ושם" 2002 , עמודים 57-58.
2. "קרקוב היהודית 1939-1943 עמידה, מחתרת, מאבק" יעל פלד, הוצאת יד ושם 1993 עמודים 255-257
3. "יומנה של יוסטינה" גוסטה דוידזון דרנגר, הוצאת בית לוחמי הגטאות 2005, תקציר ועמודים 204-209, 214-215, 230.